טוב אז חלמתי הלילה שאני בבית קברות. אני לא זוכרת שום עלילה נוספת או התרחשות כלשהי אני רק זוכרת תמונה של בית קברות וזה גרם לי לחשוב על כל מיני דברים, שמתם לב כמה שקט ורגוע שם? כל העצים והצמחים והאבנים על המצבות כאילו משדרים משהו.
נראה לי שיש סיבה שקוראים לנו "the human race" (הגזע האנושי/המרוץ האנושי). אנחנו מתוכננים לרוץ ולחשוב ולפעול ואף פעם לא לשבת בשקט. הרבה אנשים אומרים "אני אנוח בקבר", ובתכלס יש בזה משהו. כל החיים התייחסתי לבתי קברות כאל מקום מפחיד, אבל זה מקום שהרבה ממה שיש בו משדר את הדברים הנכונים באמת וההפוכים לגמרי מהעולם שלנו.
למשל – האבנים על המצבות (למי שלא יודע, כל פעם שמישהו בא לבקר בקבר
של אדם מסוים הוא משאיר אבן אחת על המצבה). הן לדעתי מסמלות את הגעגוע לאותו בן
אדם שמת וגם את הידיעה שהוא לא חי חיים ריקים. שיש מישהו שזוכר ושמתגעגע, מישהו
שבשבילו הבנאדם שנפטר לא היה סתם עוד שם חרוט על אבן ואיזה משפט נחמד בצד שיעלה
חיוך לפעמים בין כל הדמעות של הגעגוע.
העצים והפרחים מסמלים את הרוגע. פשוט תסתכלו על הרוח התמידית שנושבת בבתי קברות
ואיך היא מזיזה את צמרות העצים לאט ובזהירות, כאילו מנחמת את המבקרים שמדליקים נר
נשמה.
זה מפחיד לראות כמה ניגודים יש במקום הזה. עצב על אבדה של אדם יקר לך, ועם זאת שמחה על הידיעה שהוא נמצא במקום טוב יותר. או שלפחות הוא לא נמצא בגהינום עלי אדמות. ניגוד אחר זה סיום חיים של אדם ולראות את הפרחים מלבלבים בצבעים שונים מהצד. סערת הרגשות של המשפחה של אדם שנפטר רק עכשיו ועם זאת לראות את האיפוק של אנשים שכבר עיכלו את המוות של אהוביהם ויודעים למה לצפות כשרואים חתיכת אבן עם השם שאומר להם כ"כ הרבה.
זה פוסט קצת (הרבה) מדכא, אבל בכל דבר יש טוב ורע. אפילו במקום כמו בית קברות. החכמה היא לראות את הטוב ולראות את הרע. לשמוח על הטוב ולא לתת לרע לדכא. חשוב להעריך את מה שיש ולהוקיר את מה שהיה ונגמר...
במילים אחרונות אלה,
עד לפוסט הבא, להית' (:
;){kind=link}