טוב אז בגלל שזה פוסט ראשון והכל אני אציג את עצמי
אני אלה בת 18 מראש העין
עם החלק הזה סיימנו ;)
עכשיו לעניין:
לפני כמה ימים עלתה לי לראש איזושהי מחשבה
אדם צריך 3 אנשים בחייו:
- האדם ההפך הגמור מאישיותך – האדם הזה יכול להביא לך תובנות אחרות ודעות אחרות על אותם סיפורים מהסיבה הפשוטה שראיית העולם שלו שונה כמעט לגמרי משלך.. (לאדם הזה יש יותר פוטנציאל להיות בן/בת זוג שלך, נכון שיהיו המון מריבות אבל בינינו, למי אין?)
- האדם הדומה לך בראשו ואישיותו – אתה יכול להגיד לו משפט אחד והוא ידע את הסיפור הכללי של מה קרה, כל מה אתה תצטרך לעשות זה לתת לו את הפרטים הקטנים והוא יבין.. הוא שם בשבילך ובשביל להקשיב לך ואולי (מדי פעם) לתת דעה קצת יותר אובייקטיבית ממה שאתה יכול לתת על הסיפור. (האדם הזה הוא בין החברים הכי קרובים שלך, אם לא הכי קרוב)
- האדם שאתם קשורים אליו בלב ובנפש – עם האדם הזה לא משנה כמה אתם תריבו אתם בסוף תשלימו ותחזרו להיות בקשר. אחרת יהיה לך חור בלב שאתה פשוט לא תוכל למלא, אלא רק להתעלם ממנו.. (בדר"כ הורה או חבר משפחה אחר.. אחרי הכל, משפחה לא בוחרים ;] )
ברור שלכל אחד יש יותר מאדם אחד שיכול להתקשר לכל סוג, אבל בגלל משהו שאי אפשר להסביר כ"כ לא כולם יהיו ממש קרובים אליך..
לנושא אחר אבל קשור, לפני כמה ימים הייתי ב(סוג של) שיחה עם 2 ידידים.
לא בדיוק אפשר לקרוא לזה שיחה כי הם לא היו מוכנים להסתכל אחד לשני בעיניים, שלא נדבר על לדבר אחד עם השני.. ולמה? בגלל מריבה מפגרת (עוד יותר מפגר זה שזו הייתה בכלל אי הבנה).
"מה אבל הוא עשה ככה אז הייתי חייב להגיב ככה! כי מה, אני לא יכול לצאת פחדן..."
אנשים תתעוררו, זה באמת שווה להרוס קשר (ארוך או קצר.. לא באמת משנה) עם חבר קרוב סתם בגלל ש"הוא התחיל" אז "הוא צריך להתנצל"..
האדם שיודע לבקש סליחה גם אם הוא לא גרם לכל המהומה הוא לא אדם חסר כבוד..
הוא אדם שמכבד את השני ואכפת לו מספיק מהקשר כדי לתת להתנצלות לעמוד בדרך.
בנימה אופטימית זאת, חחח
אני סיימתי להיום, להית' (:
;){kind=link}